<h1>ספר מצות זמניות הלכ' פסח שער שני</h1>
<h2>דף ב.</h2>
בהלכות בדיקת החמץ בליל י"ד בניסן וביעור חמץ בפסח. זכר ליציאת מצרים, ככתוב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני למען תזכור וגו'. וקיום אמונת יציאת מצרים ראיה על גדולתו ית' וית' ככתוב אנכי י"י אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. וחייבה חכמתו יתברך להחמיר עלינו באיסור חמץ בפסח יותר משאר האיסורים שבתורה, והזהירנו מהראותו ברשותנו מפורסם, ובל ימצא ואפילו מכוסה, ככתוב ולא יראה לך חמץ שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. וסיבת זה, שאם יראה שמא ישכח ויאכלנו בפסח. ויש לחוש מזה בחמץ יותר מנבלות וטריפות ומשאר איסורים, כי שאר איסורים כל השנה נבדל האדם מהם, מה שאין כן בחמץ, כי לרוב הרגל אכילתו כל השנה יבא לידי שכחה מי שימצאנו בפסח, ושמא יאכלנו. וחייב להקדים לבודקו בליל ארבעה עשר לשני דברים. הראשון, להיות ב"א מצויין בבתיהם ולא יבטלם שום עסק מלבודקו בלילה. השני, מפני שאור הנר יפה לבדוק בחורים ובסדקים יותר מאור היום, כמו שאמרו במשנה, אור י"ד בודקין את החמץ לאור הנר, ואמרו בגמרא [ד' ע"א] מאי טעמא אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה. ואם חל ליל י"ד להיות ליל ערב שבת, יבדוק ליל י"ג. ויבער כל חמץ שלו קודם שיכנס השבת, ויניח ממנו מה שצריך לשתי סעודות, לליל שבת וליום שבת. וזהו אומרם במשנה [י"ג ע"א], י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, ומניח מזון שתי סעודות וכו'. ואין רשות למאמין לעשות שום מלאכה אחר תפלת ערבית של ליל י"ד וגם לא יקרא בתורה עד שיבדוק. ואם שכח ולא בדק ליל י"ד יבדוק ביום י"ד לאור הנר לאומרם בברייתא [ז' ע"ב], אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה. והקשו בירושלמי [פ"א ה"א], וכי יש חמה בלילה, ותירצו פירוש זה כשלא בדק ליל י"ד. והיפה שבנרות לבדיקה הוא הנר של שעוה. ואין רשות לבדוק בלהב הנקרא אבוקה [ח' ע"א].
<h2>דף ד:</h2>
והכל נאמנים על בדיקת החמץ הנשים והעבדים המתיהדים והקטנים, שכל אחד מאלה שאמר "כבר בדקתי זה הבית" נאמן, מפני שהבדיקה מדרבנן.
<h2>דף ז:</h2>
והבודק צריך שיקח בידו הנר ויברך קודם שיתחיל לבדוק בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ, לאומרם כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן. ואינו רשאי לדבר בין הברכה ובין התחלת הבדיקה בזולת צורך הבדיקה. אך כשיתחיל לבדוק אינו אסור לדבר. אבל הוא יותר טוב שיחריש מכל שיחה, פן יבטל מלדקדק בבדיקה.
<h2>דף ח.</h2>
והמקומות שחייב אדם לבודקם בכלל הם המקומות שהוא רגיל לאכול בהם חמץ. אבל שאר מקומות, כגון חלון הבית שהוא גבוה מאד וגג היציע וחורי הבית העליונים שלא תשיגם היד ואיבוס הבהמות וכלובי העופות ובתי התבן ואוצרות השמן, שהוא לסחורה ואינו להוצאת כל יום, ושאר מקומות שאינו רגיל להכניס שם חמץ אינן צריכין בדיקה. ואמנם אם המקום שידע שהכניס בו חמץ שום עת או כל מקום שהנערים רגילים לבא שם צריך בדיקה. וכמו כן כל מקום שהיה רגיל להכניס בו חמץ, אע"פ שהוא סבור שלא הכניסו בו כל אותה השנה, חייב לבודקו, כי יש לחוש שמא הכניס בו חמץ ואינו זוכר. לאומרם [מילתא] דלא רמיא עליה דאיניש עביד לה ולאו אדעתיה. וכל המקומות המטונפות שתבזה הנפש לאכול בהם אינם צריכים בדיקה, כאומרם רפת בקר אינו צריך בדיקה.
<h2>דף י:</h2>
ומי שלא בדק בליל י"ד יבדוק בחולו של מועד. ואם לא בדק בחולו של מועד יבדוק אחר הפסח, שאולי ימצא חמץ שעבר עליו הפסח, ויבערנו מפני שהוא אסור בהנאה. וכשיגמור כל הבדיקה יקבוץ כל החמץ שהיה ברשותו ויניחנו בפינה אחת בכלי או בתיבה, ויתלהו בענין שלא ישיגהו עכבר, לאומרם בירושלמי [פ"א ה"ג] כיצד הוא עושה כופה עליו את הכלי, כפה עליו ולא מצאו, אני אומר יד נטלתו, לא כפה עליו כלי ולא מצאו צריך לבדוק את הבית. ואחר כך יבטל בדיבור שאר החמץ שלא נפלה עינו עליו, ויאמר באיזה לשון שירצה זה הענין כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליהוי בטיל וליהוי חשיב כעפרא דארעא.
